חוקת

שורשים וכנפיים

מאת הרב גוסטבו סורסקי

"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ') 'ותמת שם מרים', וכתיב בתריה (וכתוב לאחר מכן) 'ולא היה מים לעדה'. (תענית ט, עמ' א).

מה באים ללמדנו חז"ל? למה אותן המתנות לא היו בגדר מתנות גמורות וא-להים לקח אותן חזרה?
מה פשר הדבר?

מעשה במלך אחד, ממדינה רחוקה, שקיבל פעם במתנה שני בעלי כנף מפוארים. המלך מאוד התרשם מהמתנה, והחליט לשלוח את שניהם לאילוף על ידי מומחי הממלכה.

כעבור שבוע, חזר המאלף הראשי אל המלך ואמר לו שהצליח לאלף רק ציפור אחת בעוד השנייה יושבת על ענף העץ בגינתו של המלך, מבלי לפרוש כנפיים.

המלך לא הבין איך ייתכן שמומחי הממלכה לא הצליחו למלא משימה כה פשוטה ופנה לכל יועציו, חרטומיו ואף נתיניו הפשוטים, על מנת שימצאו פיתרון לבעיה ויגרמו לציפור העצלה לפרוש כנפיים ולעוף.

בבוקר בהיר אחד הסתכל המלך מבעד לחלונו וראה את אותה הציפור המפוארת פורשת כנפיים ועפה. ניגש המלך אל כל יועציו כדי לדעת מי היה האחראי לאותו "הנס" עד שנודע לו שהמדובר בעבד עני ופשוט. הזמין המלך את העבד לארמונו ושאל אותו: "האם אתה קוסם? גלה לי את סודך...איך הצלחת?".

אמר לו העבד: "הוד מעלתך, אינני קוסם וגם אין לי סוד, כל שעשיתי היה רק לכרות את הענף עליו ישבה הציפור, משהבינה שיש לה כנפיים, פרשה אותן ועפה".

.....

שמעתי פעם שישנן שתי מתנות טובות שהורה יכול להעניק לבניו ולבנותיו: שורשים וכנפיים.

השורשים הם אלה שמעניקים ביטחון ומסגרת לבנינו. ייתכן מאוד שאותן שלושת המתנות היו בגדר "שורשים".

אותו דור שפתח דף חדש בחייו עם היציאה ממצרים הרגיש בזכותם שהמדבר הרחב והשומם אינו מקום המאיים על ביטחונם.

החזרת אותן שלושת המתנות הן בגדר כנפיים שניתנו לבני אותו הדור על מנת שיבינו שאחרת בחיים לא ילמדו לעוף. החזרת אותן שלושת המתנות איננו עונש אלא, באופן פרדוקסאלי, מתנה מפני עצמה. זהו הענף שנכרת.

הקב"ה כהורה המחנך את בניו יודע שיש איזה הוא שלב בו העם חייב לגלות אחריות לרווחתו, ולא לצפות שכל בעיותיו ייפתרו מן השמים. מהבחינה הזו, מותה של מרים מציינת את היציאה מגן העדן.