לך לך

רודף צדק

לאחר מלחמה ארוכה ומתישה בין שתי קואליציות של מלכים באזור ים המלח, מספרת לנו התורה כי נודע לאברהם אבינו שלוט בן אחיו נלקח בשבי.

המדרש, כדרכו, רגיש ללשון הכתוב ("וישמע אברם כי נשבה אחיו") ושואל בתמיהה: "וכי אחיו היה?". אלא –עונה המדרש- ראה ענוותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה (בין רועי אברם לרועי לוט). אף על פי כן היה קורא אותו "אחיו" (תנחומא, לך לך).

באירוע זה, אברהם אבינו פותח מורשת של רדיפת צדק שתגיע לשיאה בפרשת וירא בסיפור המפורסם על הפיכת סדום ועמורה באומרו "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כה). ולא כל כך משנה היה מה טבעם של לוט ותושבי סדום ועמורה. בזמן שאברהם אבינו ראה כאב או כל מצב של חוסר צדק היה מתערב ואף "הטיח דברים כלפי מעלה" וידע להתוכח עם ריבונו של עולם. והעיקר: האדם הסובל הפך ל-"אחיו"...

גם מבחינה זו, אברהם הוא אבי אומתנו. במהלך הדורות אברהם אבינו הכשיר תלמידים רבים שידעו להיאבק בתחום הזה: רדיפת צדק בכל מחיר.
​
ברצוני להביא היו דוגמא לאותו מאבק, והוא ר' ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר והצדק החברתי באמצע המאה ה-19. פעם נתבקש לפקח על רמת כשרותה של מאפיית מצות. הוא סקר את אופן העבודה והתבונן על הפועלים ועמלם.

בסיום הסקירה שאל אותו בעל המאפייה בגאווה: "ומה דעתו של הרב?". ורבי ישראל ענה לו: "הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים דם של ילדים נוצריים במצות. הם טועים. אך לפי מה שראיתי במאפייה שלך קיים בכל אופן איסור דם. את דמם של הפועלים אתה מערב במצות. למאפייה כזו לא אתן שום שטר השגחה".

ובהזדמנות אחרת כששאלו אותו על מה יש להקפיד בזמן אפיית המצות הוא אמר: "שלא לצעוק על האשה אשר לשה את הבצק".

"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים טז, כ) הוא אחד הפסוקים המוכרים ביותר בכל התורה. הפסוק הזה הוא בעל עוצמה כה רבה עד שלפעמים מסתכלים רק על הרישא ולא על הסיפא. התורה אומרת לנו שרדיפת הצדק היא חיונית לירושת הארץ. שבלי צדק, אין לנו חלק בארץ הזאת.

קיומנו בארץ ואיכות חיינו בה כחברה, תלויים חד משמעית ברמת הצדק שלנו. קיימת תלות קיומית ומוחלטת בין עתידנו הלאומי ובין נכונותנו לרדיפת הצדק כי פשוט אם איננו רודפים אחר הצדק, הצדק בורח מאיתנו...

יש לי תחושה שאברהם הכיר כבר בימיו את הפסוק וידע היטב שאותה הארץ שהובטחה לו בפרשתנו לא תהיה שלו ולא של נכדיו אם לא תהיה בעל עמדה אקטיבית ובלתי ניטרלית של רדיפת הצדק. הצדק כלפי מטה, אותו צדק הבונה עתיד ומחזק את החברה, והצדק השמיימי, גם כשיש צורך להטיח דברים כלפי מעלה ולמתוח ביקורת ל על ריבונו של עולם על מנת שרחמיו יכבשו את כעסו.