WhatsApp%20Image%202021-02-19%20at%2010.

הכירו את חברי קהילתנו

משפחת אברהו

מאת נועה נגר הלוי

שמחתי לפגוש השבוע את אחת מהמשפחות הכי מעניינות, חמות ושמחות שיש לנו בקהילה. תפסתי אותם לשיחה בשבוע בו הם חוגגים 21 שנות נישואין.

דויד ויערה אבראו קיבלו אותי בחום וחיבוקים בביתם הצופה לים שבשכונת ברנע.

ברגע שפוגשים אותם מרגישים בבית, ונדבקים באהבה ובשמחה שמאפיינת אותם כל כך.

דויד ויערה נפגשו בגיל צעיר מאד בשכונה בה גדלו בברזיל. דויד מעיד על עצמו שכבר בגיל 16 כשפגש ביערה לראשונה ידע שיש לו "זהב בין הידיים". בשבילו העסקה הייתה כבר סגורה, יערה תהיה אשתו.

יערה ודויד שניהם מהנדסי בניין, למדו והקימו לא רק את משפחתם (גבריאל בן 18 וחנה בת 8), הם הקימו עסק מצליח מאד בברזיל ואף שמשו כפרופסורים להנדסה במכללה שם.

לכאורה היה להם הכל. משפחה מורחבת ותומכת, חברים, פרנסה וחיים נוחים שכללו טיולים רבים ומפגשים חברתיים. הקהילה היהודית המקומית הייתה להם לבית והם היו חלק בלתי נפרד ממנה. גבריאל בנם, אף עלה לתורה שם והיה פעיל בתנועת הנוער הציונית "דרור". ובכל זאת בער בהם הרצון לעשות עלייה ולגדל את ילדיהם בישראל.

באוגוסט יחגגו 5 שנים בארץ. ההחלטה לעלות לארץ הייתה ברורה להם אבל לא קלה. חששות רבים סבבו את ההחלטה. היה עליהם לסגור עסק מצליח וללכת אל הלא נודע.
מי שמכיר את יערה ודויד יודע שהם מאד אוהבים לתכנן תכניות לעתיד. וכך הם עשו.

הם למדו כל מה שיכלו ללמוד על המעבר לישראל. כמה כסף הם צריכים לדיור ולמזון, כמה זמן יוכלו להסתדר ללא עבודה. מה הם אפשרויות העבודה במקצוע שלהם. ואפילו היכן יש קהילה יהודית שוויונית שיוכלו להצטרף אליה כשיגיעו לכאן. אנשים חשבו שהם משוגעים, דויד צוחק שעד היום הם חושבים ככה.

יערה מספרת בעיניים בורקות: "אנחנו הזוג עם הכי מזל בעולם".

שלא כעולים חדשים רגילים, אין למשפחת אבראו ולו תלונה אחת או קושי לספר לי עליו.

הגישה שלהם לחיים מדבקת, החיוך של יערה שדויד מתאר אותו "כמו שמש" מדבק גם הוא.
ההחלטה להגיע לאשקלון הייתה להם קלה. בתזמון קוסמי חברים שלהם יצאו לשליחות בארה"ב והשאירו בית מרוהט ומוכן עבורם כאן בעיר. בנוסף הם מצאו את קהילת "נצח ישראל" שבה לדבריהם "מייד הרגישו בבית".

הם למדו עברית באולפן והחלו לחפש עבודה.

את היום הראשון בעבודה דויד לעולם לא ישכח. זה היה ביום א' בניסן, "חודש של ניסים" אומר דויד, זה היה היום הראשון בו היה אמור להתחיל עבודה כפועל במפעל מזון. באותו הבוקר בעודו מתכונן לצאת לעבודתו החדשה, התקשר אליו מהנדס בחברה בה הם עובדים כיום, ושאל אם הוא מהנדס בניין, ואם הוא מחפש עבודה, כמובן שהוא התקבל בו ביום. לאחר כשבועיים שאל אותו המנהל האם הוא מכיר עוד מהנדס שיוכל להצטרף אליהם, דויד אמר שהוא מכיר מהנדס הרבה יותר טוב ממנו – או בעצם מהנדסת - את יערה אשתו. דויד צמח בחברה והיום הוא בתפקיד ניהולי בה (אנקדוטה מעניינת היא שמקום העבודה שלהם נמצא ברחוב 'ניסן' באשקלון)

התעניינתי לשמוע את המקור של שם המשפחה – אבראו. פירושו אברהם, משפחת אבראו הינם נצר ליהודים מפורטוגל שברחו מהאינקוויזיציה והשתקעו בברזיל.

הקהילה היא חלק מהמזל שלנו, אומרת בחיוך יערה, מהרגע שהגענו חיבקו אותנו. אנחנו נפגשים עם המשפחות שם גם בחגים וזה ממש כיף.

הקהילה היא כמו משפחה עבורם. דויד ויערה לקחו על עצמם משימה נוספת, ולמדו גם להיות בעלי קריאה ומשתתפים בתפילות ובפעילויות בקהילה באופן רציף ובשמחה רבה.

כששאלתי אותם איך הם רואים את החזון של הקהילה בהמשך, דויד אומר שהכל מתחיל מהילדים הצעירים. נוע"ם עושים עבודה נהדרת, אבל הילדים הצעירים זקוקים גם הם לפעילות בתפילות ובארועים השותפים. מקווה שילדים יצטרפו לתפילות ופעילויות וההורים שלהם יבואו בעקבותיהם.

יש לנו שורש עמוק עם המקום הזה זה, עבורנו זה לא רק מקום שאתה מתפלל בו. יש עזרה ודאגה הדדית וזה כל מה שחיפשנו.

דויד ויערה לא רק חולמים, הם גם מגשימים. החזון שלהם כמובן יתגשם. מבחינתם הגשמה היא האופציה היחידה הקיימת.