WhatsApp%20Image%202021-02-19%20at%2010.

דמויות בקהילת נצח ישראל

יוליה קליקה

מאת בני גמליאל

קהילת נצח ישראל, מורכבת מ כ 150 משפחות מרקעים שונים, ארצות מוצא שונות, רקע חברתי שונה, עיסוקים שונים, גילאים שונים והרכב משפחה שונה.

חלק מהחברים פעילים בפעולות הפולחניות השוטפות כתפילות ערב שבת , שבת, חגים, חוגי העשרה בתנ"ך ובמקורות הגות יהודית, חלק משתתפים בעיקר בפעילויות חברתיות . חלק מתנדבים לוועדות השונות ומשקיעים מזמנם וניסיונם וישנו גם רוב דומם אשר מגיע לעתים רחוקות לפעילויות ובעיקר לחגים וימים נוראים או לאירועים חברתיים ופחות לפעילות השוטפת.

בשנה זו בה מגפת הקורונה פגעה בכל הפעילויות, היה גרעין של חברים שהמשיך להשתתף אם דרך הזום או כשאפשר היה , הגיע לקהילה לשמור על הגחלת של התפילות בימי ששי ושבת.

אחת מאלה שהגיעו לרוב המפגשים הייתה אישה, קטנת קומה, צנועה, ממעיטה לדבר, ומעטים אלה שלבד מ"שבת שלום", יצרו קשר של היכרות קרובה עם אישה זו.

יום אחד פורסם בידיעון הקהילה, שמישהו תרם את פרי עמלו ואומנותו- עציצים של מיני סוקולנטיים שהם מיני צברים שונים, ננסיים מסודרים בצבעיהם השונים בצורה מופלאה בעציצים שטוחים, קטנים, צנועים, אך תאווה לעיניים. עציצים אלה הועמדו למכירה וכל הכנסותיהם נתרמו לקהילה.

בחפשי את מקור התצוגה, נודע לי שזו תרומתה של האישה הקטנה, הצנועה -יוליה קליקה.

האמת שמזה זמן רציתי להכירה מקרוב, אך עקב מגבלות הקורונה, לא נוצר אתה קשר. עם החזרה לחיים כמעט רגילים, "אזרתי אומץ" ויצרתי קשר במטרה להיפגש כדי להכירה מקרוב. בקשתי נענתה מייד בחיוב, והרי לכם תמצית סיפור חייה של יוליה קאלקה שלנו:

מוצא משפחתה של יוליה מהעיר פאגוסט שברוסיה הלבנה- ביילורוסיה, היהודים שם הוגבלו לשכונות מסוימות מעין גיטאות והסביבה הייתה כידוע אנטישמית. עם עלות השפעת הנאצים, גברה האנטישמיות בעירם וההורים עברו ללנינגראד-סאן פטרבורג היום, בני המשפחה שנותרו בעיר עם כניסת הנאצים הגרמנים, כולל סבתא מצד האם ואחיותיו של אבא נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם המקומיים. סבא -אבי אביה, שבשנת 1921 הפליג בספינה על נהר הדנייפר, נרצח על ידי כנופיה שהורידו את כל היהודים מהספינה, שדדו ורצחו את כולם. בנו בכורו של הסבא-אחי אביה פיני, נקם את נקמת אביו ועלה בשנת 1926 לפלשתינה, דוד בן גוריון, שכנע אותו להחליף את שמו לפנחס שמגר שהיה פעיל בכיר בהסתדרות.

יוליה נולדה בשנת 1938 בלנינגראד, אביה שהיה מהנדס תחנות כוח נשלח לאוזבקיסטאן לעיר צ'ירצ'יק וכשהגיעה יוליה לגיל ששה חדשים, הצטרפה אמה ובתה התינוקת אליו..

בגיל שבע עברה המשפחה לעיר פיירמי באוראל לשם נשלח אביה להקים תחנת כוח הידרואלקטרית, בעיר זו למדה יוליה עד כתה י' שהיא הכיתה האחרונה בתיכון הרוסי, משם עברה יוליה למכון טכנולוגי בלנינגראד שם למדה חמש שנים והוסמכה כמהנדסת - מומחית בכלכלת אנרגיה.

בלנינגרד הכירה יוליה את בעלה שלמד באקדמיה צבאית בעיר והוסמך לקצונה, יוליה עבדה כמהנדסת בנושא אגירת חום והפצתו לצרכנים (בתי מגורים, תעשיה וחממות לגידול ירקות).

כרעיה נאמנה, נדדה היא בעקבות בעלה למרכז רוסיה ולאחר מכן לקזחסטאן לעיר אוראלסק, שם נאלצה לעבוד בכל מה שמצאה גם כשהתפקיד לא בדיוק תאם את כישוריה- והייתה ממונה על תחזוקה של בתי מגורים (ממשלתיים כמובן).בתקופה זו נולדו לה שתי בנות- מאיה ואחריה דינה.

"בגמר שירותו הצבאי של בעלי, בשנת 1981 עברנו לקייב אוקראינה שם שהינו 13 שנים .

דינה הבת הצעירה עלתה לארץ בשנת 1992 יחד עם בעלה ועם בת קטנה , בארץ נולד דן ובהגיעו לגיל מצוות, הוריו עשו לו בר מצווה בקהילה .מאז "אהבתי את האפשרות לכשאעלה לארץ- אצטרף לקהילה יפה זו."

בשנת 1994 היגרתי עם בעלי לקונטיקט ארה"ב. ושנה לאחר מכן הצטרפה אלינו עם בעלה ושלושת ילדיה הבת המבוגרת שלנו-מאיה. בקונטיקט יצרו אתנו קשר חברי הקהילה הרפורמית שסייעו לקליטתנו החברתית. גם בארה"ב לא נחתי ועבדתי בעבודות שונות עד לקליטתי בחברה אנגלית לשימורי בשר ושם הגעתי לדרגת סמנכ"ל ממונה על שירות לקוחות. בעלי עבד גם הוא בחברה שעסקה בסיוע לאנשים לקבל החזרי מס וזאת עשה עד שפרש בגיל 87 שנים.

במשך שנות שהותנו בארה"ב, ביקרנו לפחות פעם בשנה בארץ ואהבתי לישראל הלכה וגברה.

החברה שבה עבדתי נמכרה בשנת 2008 ומרכזה עבר לפלורידה. השינוי מקונטיקט לפלורידה לא התאים לי ולכן התפטרתי מהחברה .בשנה זו גם הגעתי לבר המצווה של נכדי דן, היה זה טריגר נוסף לכמיהה רבת השנים שלי לעלות לארץ. לקח לי עוד שנתיים עד שבשנת 2010 הגשמתי חלומי ועליתי לארץ לבדי כי בעלי החליט להישאר בארה"ב. ומאז אני באשקלון, אוהבת את העיר ומאושרת שיש לי את קהילת נצח ישראל.

הקהילה, הרב גוסטבו , לורנה ויותר מאוחר גם ברברה ועוד, סייעו בקליטתי בקהילה ונתנו לי את ההרגשה של חברה חדשה שמאוד רצויה. "

לגבי שאלתך אירועים אנטישמיים שחוותה בברית המועצות, אומרת יוליה:

"באופן בולט לא היו הרבה כאלה, מאורע אחד זכור לי :בהיותי בגיל 14 לערך, שנתיים לפני מותו של סטאלין, אחת החברות שמשפחתה הייתה בקשרי חברות עם משפחתי, באחד השיעורים אודות משפט הרופאים אמרה היא שצריך להרוג את כל היהודים ואז המורה השיבה לה , לא את כולם, יש ביהודים גם אנשים טובים. את זה לא אשכח בחיי.

ואיך עברת את "שומר החומות"? "אני גרה ביחידת דיור הצמודה לדירת בעלי הבית, אצלם הייתה פגיעה שפערה חור גדול בתקרה ומההדף נשברו כל הזכוכיות והיה נזק בתוך דירתם, בדירה שלי לא היה נזק אלא רק בשבר של הזכוכיות שמילאו את המרפסת, למזלנו לא הייתה פגיעה בנפש. לאחר הפגיעה עברתי לבתי דינה עד תום המבצע."

בהיותי בארה"ב, למדתי עיצוב (ננוס) עצים כ "בונסאי" בחוג מבוגרים. אשמח לחלוק ניסיוני וידיעותיי עם חברים מהקהילה. בינתיים תחביבי הוא בעיצוב עציצים עם קקטוסים זעירים .אני שמחה מאוד, שכל אלה שתרמתי לקהילה- נמכרו."

ואני (ב.ג) שמח מאוד שהתברכנו באישה מופלאה ,קטנת קומה אך גדולה בקורות חייה המגוונים, באהבתה לבריות, באופטימיות שליוותה אותה כל חייה ובאהבתה לארץ, לאשקלון ולקהילת נצח ישראל.