הספדים
ההספד של קרלה

טליקה שלי, ילדה שלי קטנה ויחד עם זה לביאה לוחמת.

שלוש שנים נלחמת במחלה הארורה הזו בגבורה. הלכת לכל הטיפולים והניתוחים בכוונה לבד על מנת שלא להרגיש חולה ונתמכת. שום דבר לא הרתיע אותך ולו רק שמאיה לא תישאר לבד-זו הייתה כל משאלתך!

התייחסת למחלה כאילו מדובר בווירוס שעוד מעט יעבור. אף על פי כן המשכת כל העת לעבוד כמו בולדוזר על מנת לקיים שגרה משפחתית כפי שהכרת.
בדרך בחזרה מטיפול צלצלת אלי ברכבת בדרכך חזרה הביתה ואמרתי לך "תלכי לישון, תנוחי!" ואת ענית: " אמא יש לי עוד לקוחה הערב, היא יכולה רק בערבים".

ידי זהב היו לך, עסק של עשרות לקוחות קבועות ותעודות המעידות על זכיות ופרסי הצטיינות מקצועיים בהם זכית שנה אחר שנה.

היית אמא למופת עבור מאיה"לה - עבורך היתה אוצר יקר מפז, והתוצאות נראות עליה בבירור.

ניחנת בכישרון בלתי רגיל ללכד את המשפחה ואת כל המקורבים לך. בכל מקום בו נכחת חשו בכך כל הנוכחים מיד.

לא בכדי ראו בך השמש של המשפחה.

שנים רבות חיית בגולה, בהולנד- מה שלא מנע ממך לשמר את המסורת היהודית ואת הערכים עליהם גדלת. קיבצת סביבך את הקהילה הישראלית במקום מגורייך. ביתך היה פתוח לכולם שבמשך השנים הפך למועדון למפגשים. ארגנת עבורם את כל החגים היהודיים בגדול ברוב פאר והדר ועם תוכן משמעותי. אך כשהמחלה גבתה את כוחותייך, גם החגיגות פסקו.

בשלושת החודשים האחרונים לא עזבתי אותך לרגע- הייתי לצידך יום ולילה כפי שביקשת ובעידוד צוות המלאכים והמלאכיות בבית החולים באמסטרדם. 

החזקתי את ידך, פחדת להישאר לבד, חששת לבוא הרגע בו המוות יאסוף אותך אליו.

עד הרגע האחרון, עד הנשימה האחרונה הייתי איתך ולצידך ואף את התכריכים עזרתי להלבישך. חליפתך האחרונה....

טליקה שלי, כשנתתי לך חיים, נשאתי אותך בזרועותיי וחוויתי את נשימתך הראשונה. ביום שני האחרון בשעה שלוש וחמישים ניתנה לי הזכות לאסוף אותך אל זרועותיי ולחוות את נשמתך האחרונה.

באחת השיחות שלנו אמרת שהמחלה היא הדבר הטוב ביותר שקרה לך - בזכות המחלה קיבלנו אחת את השניה: אני אותך כבת, ואת אותי כאם כפי שכל חיינו כל אחת מאתנו קיוותה וייחלה.

טליקה שלי אם ישנם אי אלו דברים שלא הספקנו לפרום, אני מבקשת את סליחתך ובמקביל אני סולחת לך ומשחררת אותך לעולם שכולו טוב.

אבא שלך, סבא וסבתא מצפים לבואך וישמרו עלייך. וכשיגיע יומי, דאגתי להיות לצדך לעולמים.

ההספד של רותם

איך אפשר להספיד אותך? איך אפשר לותר על החיות, היופי, הצחוק והאור הגדול שלך בעולם הזה?

בימייך האחרונים, כשהיופי החיצוני הסתתר מאחורי תופעות לוואי של התרופות, אפשר היה להבחין עוד יותר ביופי נשמתך ובאור הווייתך שזהר ללא איפור ולבוש צבעוני.

הקרנת אור גדול וכל מי שבא רק רצה להיות עוד ועוד לצדך וללטפך.

בשיחות שהיו לנו לפני חודשיים אמרתי לך שזה מסע אחרון לפני הפיכתך למאסטרית שתרפא ותלווה ותעזור לאחרים להתחבר לליבם.

חשבתי שטעיתי, שהשליתי אותך באמונה שלי ואז הבנתי שצדקתי, העברת את כולנו מסע אל הלב שלנו כמו שרק מאסטרית כמוך יכולה.

חיברת אותנו לערוץ של בחירה, נתינה, קבלה ואהבה טהורה ללא תנאים. הזכרת לכולנו מה שחשוב בחיים. ריככת את ליבנו, אפשרת לנו לכעוס, לצעוק, לבכות לך ועלייך, וגם לחבק ולנשק ללא סוף.

לימדת אותנו איך נפרדים מהעולם גם אם היו הרבה רגעים שלא השלמת עם הפרידה ורצית להישאר אפילו עם כל הכאב הפיזי והנפשי. דאגת עד רגעייך האחרונים שמאיה תקבל את התמיכה הנכונה והמדוייקת, המקצועית המשפחתית והחברית. לימדת אותנו מהי הורות אחראית ומסורה עד השנייה האחרונה.

היית מאסטרית בחייך, כל מפגש איתך הוא למידה...ואת מאסטרית במותך.

אני אתגעגע לשיחות איתך, לחיבוק, לצחוק היחיד במינו, ההומור המשובח והיופי שלך הזורח.

בכל יום שהשמש תזרח 

אחשוב עליך.

ההספד של שירי

טלי שמש שלי

יושבת מול הים שאת כל כך אוהבת וכותבת לך.

איך אפשר לא שלא לדבר ולצחוק איתך שוב?

טלי, עבורי את שמש גדולה מחממת ומאירה.

מלאת אנרגיה וחיובית תמיד, יודעת להגיד את המילה הנכונה. תמיד צוחקת ומדביקה את כולם בצחוק הגדול שלך. 

תמיד עם חיוך ענק על הפנים ועם כריזמה ויופי של שחקנית קולנוע.

יפה שלי אהובה שלי, מבחינתי את אחותי הגדולה. תמיד היינו אחת בשביל השניה, בכל דבר בטוב וברע. וכשהתחיל הרע מכל, דאגנו לצחוק ולהיפגש כמה שיותר ולבלות בכל רגע ורגע ביחד.

לא איבדנו את האמונה והאופטימיות שיהיה טוב, שנצליח לנצח את המחלה הארורה. ואת עם הלב הענק והטוב שלך והנשמה המיוחדת שלך מתמודדת כמו לביאה ונתת כוח לכל הסביבה. תמיד הרמת את כולם ואמרת "אני אנצח!"

לא חשבנו ולא תארנו לעצמנו שאת עם האופטימיות הנצחית ועם האהבה הענקית לחיים, לא תצליחי לנצח.

והאסון גדול ונורא - שבר ענק לכל המשפחה ולכל מי שנגעת בו. כולנו המומים מרוסקים. איך להתמודד עם חסרונך?

מבטיחה לך טלי שמש יפה שלי שאשמור ואדאג למאיוש שלך כל ימי חיי.

אוהבת אותך שמש שלי.

מקווה שעכשיו טוב לך ואת נחה לצד אהובייך.

ההספד של אוה

מה אספר על טלמור כברכת פרידה? על חייה, מי הייתה, אישה יפה?

כבר נאמר עליה היום רבות. למור "IKA" כך כתובת המייל שלה בהולנדית שפירושו "אני יכולה הכל". אין יותר ברור מזה.

על אומנות הבישול שלה, הטעמים המפוצצים, שיחות נפש מעמיקות. היא הייתה אישה פנטסטית עם נשמה עתיקה, כך הכרתי אותה.

הכרתי אותה לפני שנים על כוס תה ותוך 10 דקות נהיינו חברות. זאת הייתה חברות ממבט ראשון, כאילו הכרנו תמיד.

ומי היא הייתה עבורי בדיוק? חלקנו הרבה ביחד- עסקית ואישית. אותו המקצוע, אותם הילדים, ובעלה בעבר היה בעלי. ואם נשאלו שאלות בנושא זה הייתה עונה בהומור, "אני הייתי בחירתו השניה".

עשינו יחד הרבה קורסים וסדנאות למיניהם. טלמור מכל אירוע הייתה עושה חגיגה.

אך אז מגיעה הבשורה המרה. אוקטובר 2016. זכור לי כאילו זה היה אתמול. "אוה אני בצרות". טלמור חלתה. אך היא בשלה, מוכנה לעשות הכל על מנת להילחם במחלה.

ניתוחים, טיפולים אלטרנטיביים, מסז'ים, מיינדפולנס, טיפול בקנאביס. גם אנחנו טעמנו מדי פעם מה"קאפ קייקס" ה"מתובלות" שלה....

אך אז מגיע הקיץ הזה, ואיתו הבשורה המרה; הגידול הגיע למוח - מה שהוביל בסופו של דבר למותה. ובמותה למעשה מת גם חלק בי.


כולנו מכירים אותה, אחדים יותר אחדים פחות, אך התמונות במצגת מדברות בעד עצמן, בשום תמונה לא חסר החיוך הרחב שלה.

העצב והגעגוע הם גדולים, ויחד עם זה תחושת הפספוס. פספוס חייה של אישה צעירה ויפה בשיא הפריחה של חייה.

מילים יפות נאמרו עליה והרשימה עוד ארוכה מאד. לא אמנה פה את כולם. כולנו הכרנו אותה מספיק טוב על מנת לדעת שהיא הייתה מיוחדת בכל תחום. לעומת זאת, ניסיתי על ידי מבט לתוך נשמתה, לתת משמעות למותה.

טלמור מעולם לא הייתה עסוקה במוות. רק בחיים עצמם, ואחר כך בהישרדות. למעשה מעולם לא העליתי בדעתי שנעמוד פה כולנו להספיד אותה.


היא הייתה תמיד פוזיטיבית, ואם מישהו היה מנסה לומר לה שהעתיד יהיה אולי פחות ורוד, מוטב היה לו להסתלק מיד. ועדיין אני שואלת את עצמי, כיצד לתת הסבר מיסטי למותה? אין לי תשובה.

האם אפשרי לתת לעצב, לכעס ולרגש של חוסר האונים משמעות למוות?

אולי זה נשמע טיפשי, אך שאלתם את עצמכם פעם: מה חייה של טלמור היוו עבורכם? מה למדתם ממנה? *מה את/ה יכול לתרום לחייהם של אותם אלה שעדיין חיים בקרבתך?

עבורי חייה של טלמור סמלו אנרגיה, יצירה, עומק, הומור ועוד הרבה מעבר לכך. למדתי ממנה הרבה מאד. בעיקר את המבט על החיים עם השאלה; "מה החיים יכולים לתרום לי"?


חלקנו את אותו המקצוע, אך היא הייתה זו שנטעה בי את האהבה למקצוע,
את אומנות המכירה ואת הידע כיצד לגדול, להתרחב ולהשכיל ללמוד ולהשתכלל בטיפולים חדשים וחדשניים. את הצד היפה של המקצוע.

היא גם זאת שלימדה אותי לשים פוקוס על הדברים השמחים בחיים, דברים המרימים את המורל ולסלק את המחשבות השליליות.

אני רוצה להשתמש בכל הידע הזה על מנת לעזור לאנשים נוספים להפיק תועלת מחייהם. יתכן וזאת המשמעות שאוכל להסיק מהמוות שלה, ועל ידי זה היא תמשיך לחיות בתוכי.

חיוביות-Positivity הייתה מילת המפתח שלה.

אם היא מסתכלת עלינו מלמעלה, היא לא הייתה רוצה שנתאבל על מותה. היא הייתה מעדיפה שנעשה חגיגה. ועדיף עם עוגת גלידה גדולה וצבעונית, עוגה שכל כך אהבה.

"אל תמותו יחד איתי" היא הייתה אומרת. "תנו פירוש למוות שלי ועל ידי כך להזכיר לכם שאתם עדיין חיים".

עכשיו ששעון האבל סביבך נדם והתהלוכה בדשדוש רגליים כבר עברה, אני חשה בדממה. בדממה זאת אוכל לפגוש אותך מחדש. אנחנו מהר מדי אומרים,

"זה נגמר!"


הוא רק את גופך לקח, אך בשום אופן לא את נשמתך או את מי שהיית. לעד אמשיך להתלוצץ איתך, ולעד נצעד יחד דרך הנוף הדומם. כעת כאשר ידייך אינן יכולות לגעת בי יותר, ליבך נוגע בליבי באופן מוחשי יותר.

שלום טלמור יקרה
חברתך אוה

Of ik wat wil vertellen over Talmor vandaag. Een afscheidsgroet? Over haar leven, wie ze was als mens en mooie vrouw.

Natuurlijk wil ik dat, maar heel veel is er vandaag al gezegd en gezongen. Talmor IKA, dat hoef ik inmiddels niet meer uit te leggen...

over haar kookkunsten, ware smaak-explosie’s en diepgaande gesprekken is ook genoeg gezegd. Ze was een fantastische vrouw een oude ziel. Zo heb ik haar gekend.

Ik heb haar jaren geleden leren kennen. En de eerste keer dat zij op de thee kwam duurde het precies 10 minuten voordat we bevriend waren. Het was vriendschap op het eerste gezicht. Alsof ik haar al jaren kende.

En voor wie niet precies weet wie ik ben. Wij deelden heel veel samen, zowel privé als zakelijk. We hadden hetzelfde beroep, dezelfde kinderen en haar man was ooit mijn man.

En als daar vragen over kwamen hoe wij elkaar kenden maakte zij altijd gekscherend de opmerking dat zij de tweede keus was.

Veel workshops en cursussen hebben we samengedaan. Talmor maakte van elke gelegenheid een feestje.

Maar dan slaat het noodlot toe...Oktober 2016, ik herinner ‘t me als de dag van gisteren.

“Eva, het is helemaal mis” Talmor is ernstig ziek.
Alles heeft ze gedaan om beter te worden, operatie’s alternatieve behandelingen
massages mindfullness, genezende cannabis ja...ook wij hebben van haar space-cakejes meegegeten...maar dan komt het bericht afgelopen zomer dat de tumor in haar hoofd zit wat uiteindelijk heeft geleid tot haar dood.

En met haar sterven, stierf er eigenlijk ook een stukje van mij mee. We kenden haar allemaal, sommigen goed, sommigen misschien minder goed. Foto’s in de presentatie spreken voor zich. Er is er niet een waarop haar brede lach ontbreekt.

Het verdriet, het gemis is zo groot en het gevoel zo zinloos. Zinloos zo lijkt het, een zinloze dood van een jonge mooie vrouw in de bloei van haar leven.

Mooie dingen zijn over haar gezegd, en die lijst is eindeloos lang. Ik ga proberen geen opsomming te maken van die lijst
ik denk dat jullie haar goed genoeg kenden om te weten dat zij bijzonder was, in alles.

Heb daarentegen geprobeerd om in de geest van Talmor zin te geven aan haar dood.

Talmor was niet bezig met de dood, alleen met leven en later ook overleven. Eigenlijk heb ik nooit gedacht dat we
hier vandaag met zijn allen zouden staan. Talmor was altijd positief.

En als er iemand was die tegen haar zei dat de toekomst misschien minder rooskleurig was, of beter gezegd, ròsekleurig kon die gewoon vertrekken.
Maar hoe doe je dat dan nu “zin geven aan haar dood?” ik vind het lastig.

Maar als het je lukt om je verdriet, boosheid of gevoel van machteloosheid om te zetten in creatie of betekenis, heb je de dood zin gegeven.

Zoals het mooie lied dat we zojuist gehoord hebben... een prachtige creatieve manier om met verdriet om te gaan.

Het klinkt misschien gek, maar vraag jezelf dit eens af:
Wat heeft het leven van Talmor voor jou betekend?
Wat heb je van haar geleerd?
En wat kun je bijdragen aan de levens van mensen die er nog wel zijn?
Voor mij betekende Talmor energie, creativiteit, diepgang humor en zoveel meer nog.

Ik heb veel van haar geleerd,
Ook om altijd verder te kijken naar wat het leven je te bieden heeft. Wij hebben hetzelfde beroep. En zij was het die mij enthousiasmeerde om te groeien, te verkopen, nieuwe behandelingen uit te proberen en de focus te leggen op dat waar je heel blij van wordt.

Maar ook om negatieve energie te elimineren en te focussen op groei. Kijk naar de positieve dingen.

Ik hoop hiermee ook andere mensen te kunnen inspireren om het maximale uit hun eigen leven te kunnen halen.

Daarmee ik haar dood enigszins zin kan geven. Van betekenis kan laten zijn. Zo zal zij verder leven in mij en in anderen.

Positiviteit was echt haar sleutelwoord.

En als zij van bovenuit de hemel met ons mee kan kijken zou ze niet willen dat wij om haar rouwen. Maar ze zou wensen dat we zouden vieren wat er wel geweest is. Het liefst met een groot stuk ijstaart in alle kleuren.

Het betekent natuurlijk niet dat er geen verdriet is of mag zijn. Of dat het niet enorm veel pijn doet dat zij er niet meer is.

Maar door het leven belangrijker te maken dan de dood. Krijgt het leven vanzelf meer betekenis.

Ik probeer het overlijden te zien als een herinnering aan mijn eigen leven, ik ben er nog. Wij zijn er nog.

Kijk wat er wel is, en maak daar je allermooiste leven van. Ik denk dat we Talmor daarmee het meeste zouden eren, door voluit te leven.
Sterf niet met mij mee, zou ze gezegd hebben. Maar maak mijn dood van betekenis, zodat het jou herinnert aan het feit dat jij leeft.

Nu ’t rouwrumoer rondom jou is verstomd, de stoet voorbij is, de schuifelende voeten,
nu voel ik dat er ’n diepe stilte komt
en in die stilte zal ik jou opnieuw ontmoeten.

En telkens weer zal ik je tegenkomen, we zeggen veel te gauw: het is voorbij.

Hij heeft alleen je lichaam weggenomen, niet wie je was en ook niet wat je zei.

Ik zal nog altijd grapjes met je maken,
we zullen samen door het stille landschap gaan.
Nu je mijn handen niet meer aan kunt raken, raak je mijn hart nog duidelijker aan.
Dag lieve lieve Talmor Eva